ביהמ"ש המחוזי דן, בין היתר, בסוגיות הבאות:

• הכרה בהכנסות ריבית לפי בסיס צבירה – המערערת, המדווחת על בסיס מצטבר, לא דיווחה על הכנסות ריבית מהלוואות שהעמידה לשתי חברות בקבוצת אלדד פרי, בטענה כי לא היה צפי לגבייתן. ביהמ"ש קבע כי על פי תקן חשבונאות 25, יש להכיר בהכנסות ריבית כאשר סביר יותר מאשר לא שיתקבלו בפועל. לא שוכנע כי בשנים הרלוונטיות לא התקיים צפי זה, ולכן יש להותיר את השומות לשנים אלו על כנען.
• יישום עקרון העקיבה – נדחתה טענת המשיב כי יש להחיל אמת מידה מחמירה יותר של "חוב אבוד". ביהמ"ש הבהיר כי המחלוקת היא על יישום עקרונות חשבונאיים קיימים, בפרט תקן 25, ולא על שינוי אמת המידה להכרה בהכנסה.
• שינוי נסיבות המצדיק אי-הכרה בהכנסה – נקבע כי במהלך 2019 חלה הידרדרות פיננסית מובהקת בקבוצת פרי (לרבות חילול שיקים ומימוש בטוחות), אשר הצדיקה בדיעבד את הערכת המערערת כי לא תוכל לגבות את הריבית. לפיכך, לשנת 2018 בלבד – בוטל החיוב במס בגין ריבית צבורה.
• הצגה בדוחות הכספיים – הביאורים בדוחות לשנים הרלוונטיות לא שיקפו את החששות הכספיים האמיתיים של המערערת, ולא הזכירו את מצבה של קבוצת פרי. הדבר פגע באמינות טענות המערערת.
• הטלת קנס גרעון – ביהמ"ש קבע כי לנוכח הקריסה בפועל של קבוצת פרי והנסיבות המיוחדות, אין לראות במערערת כמי שהתרשלה בדיווח ולכן בוטל קנס הגרעון.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופט אביגדור דורות) דן, בין היתר, בסוגיות הבאות:

• פיצוי בגין נזקי עיקול לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה – החברה עתרה לחייב את פקיד השומה בפיצוי על נזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהטלת עיקולים זמניים שניתנו לפי סעיף 194 לפקודה, ואשר בסופו של דבר בוטלו לאחר שנקבע בערעור כי אינה חייבת במס. החברה טענה לנזקים ישירים ועקיפים, לרבות פגיעה תזרימית ופגיעה במוניטין.
• היעדר בסיס חוקי לפיצוי – ביהמ"ש קבע כי אין בסיס לחיוב פקיד השומה בפיצוי, בהיעדר הוראת חוק המחייבת התחייבות לפיצוי או הפקדת ערובה מצדו כתנאי לסעד זמני לפי סעיף 194. נקבע כי להבדיל מהליכי סעד זמני אזרחיים לפי תקנות סדר הדין, סעיף 194 אינו כולל הוראות אלה, ואף הוחרג מהחלתן של תקנות הסעדים הזמניים בערעורי מס.
• שיקולים מערכתיים ופרוצדורליים – בית המשפט ציין כי המבקשת שינתה חזית בבקשותיה, לא צירפה ראיות מספקות להוכחת הנזקים, ולא תמכה את טענותיה בתצהיר. בנוסף, צוין כי הסוגיה העקרונית לגבי אחריות רשות המסים לנזקי עיקול לפי סעיף 194 טרם הוכרעה בפסיקה, אך כל עוד לא קיימת התחייבות מפורשת מצד המדינה לפצות – אין בסיס לחייב בפיצוי.

ביהמ"ש המחוזי דן, בין היתר, בסוגיות הבאות:

• חישוב נפרד/מאוחד – בנסיבות בהן הוכחה הפרדה רכושית, ואין תלות עסקית וכלכלית בין הכנסות בני הזוג – כל אחד מבני הזוג נישום בנפרד, והשומות שיוצאו אינן חלות על בן הזוג השני 
• ייחוס הכנסה לשנים סגורות  –  בנסיבות המקרה, ייחס ביהמ"ש 63% מההכנסה הנוספת לשנים הסגורות

ביהמ"ש המחוזי דן, בין היתר, בסוגיות הבאות:

• חישוב נפרד/מאוחד – בנסיבות בהן הוכחה הפרדה רכושית, ואין תלות עסקית וכלכלית בין הכנסות בני הזוג – כל אחד מבני הזוג נישום בנפרד, והשומות שיוצאו אינן חלות על בן הזוג השני 
• ייחוס הכנסה לשנים סגורות  –  בנסיבות המקרה, ייחס ביהמ"ש 63% מההכנסה הנוספת לשנים הסגורות24975-01-14 – דוד אסולין נ' פקיד שומה באר שבע24975-01-14 – דוד אסולין נ' פקיד שומה באר שבע

ביהמ"ש המחוזי דן, בין היתר,
בסוגיה הבאה:

המועד הקובע לשיעור המס – המועד הקובע הוא מועד כריתת הסכם מכירת המניות. במועד זה המערער היה בעל
מניות מהותי בחברה ולכן נקבע כי שיעור המס על הכנסותיו מריבית יהיו בהתאם להוראות
סעיף 121 לפקודה, ולא לפי שיעור המס המופחת הקבוע בסעיף 125ג(ב).